סיפרו לי ששרון מכינה מאפים טורקיים מבצק פילו אורגינל, שלמדה להכין מחמותה הטורקייה. שרון עצמה, אם תהיתם, היא בכלל ממוצא אוסטרי;  אוסטרית שמכינה מאפים טורקיים. אבל את כל אלו שכחתי ברגע שנכנסתי לביתם. למה? כי בית הבית של שלמה ושרון פשוט לא דומה לאף בית שראיתי. לא יכולתי להפסיק לבהות בקירות, הסיטארים בפינה, בקבוקי הזכוכית בקיר,המכניסים אור, ויופיין של קרני השמש החודרות מבעד לחלון המטבח והמאירות את המטבח הקסום. האמת, רציתי גם לצלם לכם את השירותים, כי אפילו הם היו משהו מדהים. אבל פחות מתאים, נכון? אני מתפכחת לאיטי, שרון רוקחת משהו במטבח, ועל שולחן הסלון מופיעות עוגיות חמות וגם תה נענע. על השולחן במטבח כבר נח לו מגש מלא מאפים קטנים ומפתים. ושלמה? משרה אווירה של רוגע ושלוות עולמים מהכורסה שבסלון. "איך אתם עושים את זה?" אני שואלת. אז פתחנו בשיחה על תורת ימימה (דרך מיוחדת לעשות סדר  פנימי ועבודה עצמית על פי דרכה של ימימה ז"ל), ששלמה מעיד כי היא משנה חיים. דיברנו גם על כך שהאדם התרחק היום מקצב הטבע. לדבריו: "אנשים היום נמצאים במרדף, מנסים לכפות על הטבע ועל עצמם קצב שאינו טבעי. לכל דבר לוקח זמן. אתה לא יכול להאיץ בשתיל לצמוח. זורעים זרע ואז ממתינים. כך בכול."ממתינים או לא, בזמן שקשקשנו הזרעים נזרעו, הבצק התמצק, המליות הוכנו, ושרון קוראת לי לראות איך בכמה תנועות מופלאות ובסבלנות אין קץ היא פותחת את הבצק, ממלאת אותו במילוי ויוצרת שבלולים נפלאים של בורקס טורקי אמיתי שתכף ייכנסו לתנור.