Warning: Declaration of PLL_Walker_Dropdown::walk($elements, $args = Array) should be compatible with Walker::walk($elements, $max_depth, ...$args) in /home/eatwiths/public_html/wp-content/plugins/polylang/include/walker-dropdown.php on line 0
סעדה המלכה

משהיתה ילדה קטנה, עוד בטריפולי, היתה סעדה יושבת על מחצלת הקש במטבח הגדול, לצד סבתא ואמא, צופה בהן בוררות את הקטניות, מפרידות את עלי הסלק מהגבעולים, מגלגלות, מערבבות, מעמידות סירי ענק על פתיליות. ריח מתקתק של קינמון וורדים היה עולה באויר, מתערבב בריחות הבשר והלחם הטרי. תמיד חיכתה לרגע שבו יתנו בה כבר את האמון, ותוכל גם היא לעזור במלאכת הברירה, דפיקת הזיתים, מילוי הממולאים. בינתיים יכלה בעיקר לצפות, ולפעמים ללוש קצת את הבצק של הפרנות.

 

סעדה ספגה את ריחות התבלינים, למדה לזהות מרחוק עד כמה הם טריים, ועם שנות התבגרותה נעשתה מומחית במלאכת הבישול עד כדי כך שנדמה היה ששמן זית זורם בעורקיה. שסעדה גדלה, היא נישאה לבחור נאה וקצת מבוגר ממנה. עם תינוק קטן, היא והאיש עשו את המסע המפרך לארץ ישראל. בפרדס חנה היא מצאה את ביתה, אך הלב תמיד קצת התגעגע לטריפולי, לבית המפואר שעזבו שם, לכוסות התה היפות של אמא שעברו בירושה, לריח התבשילים בבית ולאחים הקטנים המתרוצצים. את כל אלו החליפה דירה קטנטונת בה גידלה את ילדיה. אך לפחות הייתה בארץ ישראל עליה חלמו תמיד אבות אבותיה. הפרנסה הייתה קשה, ועכשיו גם היא היתה צריכה לתרום את חלקה כדי להתפרנס. היא ניקתה בבתים, עשתה כביסות אצל אנשים זרים, ומדי פעם היתה חולקת איתם מטעמים שהיתה משחזרת מבית אמא. כך התגלגל שהתושבים המקומיים התוודעו לטעמי ביתה, והתמכרו למאכלים ידי סעדה, שהיו לא רק אקזוטיים עבורם אלא גם ספוגים באהבה וטעם של בית. מתובלים היטב- מלוחים על הגבול של מדי, אבל ככה הכי טעים, לא?

 

ועכשיו, סעדה כבר זקנה, ידיה כבר לא כה זריזות, פניה מלאות קמטים של חכמה, עיניה עצובות- מגעגועים לבן הזוג שכבר איננו ולעיר הולדתה הרחוקה. היא יושבת במסעדת הפועלים הקטנה שפתחה לפני 40 שנה, אשר בניה מתפעלים ביד איתנה, בוהה בקו הרקיע, מגלגלת את מהלך חייה בראשה, ומדי פעם מעירה: עוד בהרט, עוד כמון, מהלב, לפי העין. עכשיו, סעדה היא מלכה.

 

ובאי המקום, בדרך כלל ממהרים לאנשהו, אך עוצרים לעשרים דקות, אוכלים ונהנים מטעמם וריחם של התבשילים, ממש כמו פעם.

עמוסים בשני תינוקות וים חפצים הגענו לפרדס חנה-כרכור.

ליבי עוד בירושלים, אך עיניי כבר סקרו את המקום, בעיקר תרות אחר מטעמים לטעום.

ממש על הכיכר הגדולה, התנוסס לו שלט שנראה שהיה שם לפחות שלושים שנה. "סעדה".

ומיד רציתי לטעום מהאוכל של סעדה.

 

חמושה במצלמה הגעתי סוף סוף למסעדת הפועלים על הפינה. את פני פוגש בחור חביב, בעל עיניים כחולות- מסתבר שהוא בעל המקום. טוב, אני אומרת לעצמי, יש מלאאאא מרוקאים עם עיניים כחולות. "מקס" הוא מציג את עצמו. טוב, פה חשדתי. מקס מטשקנט, אוזבקיסטן. לשם הגיעה משפחתו בזמן מלחמת העולם השניה, כשברחו מבלרוס. אז איפה סבתא סעדה? אין סבתא. אז למה סעדה? על שם סבתא.

הרגשתי מבולבלת. אבל למה להתבלבל אם אפשר לאכול?

אז מקס פותח שולחן, ואליו מתחילות לזרום צלחות כאלה של פעם, מלאות בכל טוב. כל טוב בעיקר טריפוליטאי. אז יש כאן תבשיל כזה מדהים שנקרא טבחה בן סלק, ויש קובה כמוניה, שזה גרסה מדהימה לחמין מבחינתי, וקוסקוס אמיתי, עבודת יד, וסלט צ'ירשי של גזר ודלעת. הסירים גדולים, מתבשלים כמו פעם, הרבה זמן על אש קטנה. ככה מקס אוהב, כמו הסבתות.  

 

ובמטבח- במטבח המפרומים מסתדרים להם כמו חיילים. יד מיומנת ממלאת את פרוסות תפוחי האדמה במלית בשר, מטגנת אותם ומניחה בעדינות ובצפיפות מספקת כך שיתבשלו בתוך הרוטב. מהתבשיל עולה ריח הבשומת של התבלינים- קצת קינמון, קצת ורדים. הלכה הדיאטה.

מקס מארח וגם מנדב מתכונים, הכל אצלו מדוד לפי גרמים- נו, בכל זאת סובייטי, אין לפי העין. מקס מבשל כבר שנים, משהיה צעיר.  אחרי שנים במטבחים מקצועיים, אקדמיה גבוהה לבישול, אסטלה, ועוד, הוא החליט לפתוח מקום משלו, כזה שישמח את ליבם של האנשים, וישאיר לו גם זמן לביתו. אז הוא והשותף פתחו את סעדה. סעדה זאת סבתא של אורן, השותף (שהוא תימני בכלל), ולצערנו היא כבר לא כאן. אבל סבתא זה תמיד מקום חם לחזור אליו. וגם סעדה. וכמו שמקס אומר, זה לא עניין של עדה כזאת או אחרת. אם אתה מבשל מהלב, אתה יכול לבשל כל מטבח. ולב לא חסר כאן.

 

אז אולי לא מצאתי כאן את סבתא סעדה, אבל לגמרי טעמתי גרסה מעולה של מטעמיהן של הרבה סעדות שלא יצא לי לפגוש. ויש צדדים נחמדים בכור ההיתוך הזה, שבזכותו אני אוכלת אוכל של סעדה מעשה ידי מקס כחול העיניים, וקוראים לי סימה אבל אני לא מרוקאית.

ותור משתרך לו מהדלפק עד לשער העץ הקטן, ובתור עומדים אנשים מכל העדות ובכל הצבעים, רעבים ומחכים לגמוע צלחת של סעדה.

 

שלום לך פרדס-חנה!

 

את מקס תוכלו למצוא בסעדה, ואת סעדה בדרך הנדיב פינת הבנים, פרדס חנה-כרכור

 

למתכון המפרום השמימי של מקס הקליקו כאן

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
Share

הצטרפו למסע שלי בין סירים, מטבחים ואנשים

ההרשמה תוסיף אתכם לניוזלטר שלי. אשלח מפעם לפעם סיפורים ומתכונים, אתם תמיד יכולים להסיר את עצמכם.

* indicates required
דילוג לתוכן