דינה היא בכלל אחות במקצועה. אמא מספרת שהיא הייתה האחות שלי בטיפת חלב. אז זו היתה לגמרי סגירת מעגל שכשקפצתי לבקר את הורי עם שני הפעוטות שלי, פגשתי את דינה, שהיא גם כן מזמן סבתא. מיד נזכרתי בקוסקוס שלה, והפעם אזרתי גם אומץ לבקש: "למדי אותי את רזי הקוסקוס". כך נולד לו הקוסקוס הרוסי הראשון בהיסטוריה.

ובכן, ערב חג ראש השנה, תשע שנים לאחר שסבא נפטר, אני מוצאת את עצמי במטבחה של דינה. סירים על גבי סירים מלאי תבשילים מוכרים לי, יותר או פחות, נערמים להם על השולחן, הכיריים, שולחן הסלון ואפילו על הרצפה. מלאת התרגשות, אני צופה בדינה פועלת. "זה לא כל כך מסובך", אומרת דינה. "שמים את המרק להתבשל, אפשר קצת עוף, אפשר בשר ראש, אפשר גם בלי. כמה קישואים.. דלעת, כרוב.." הידיים של דינה זוכרות את המלאכה מעצמן.

דינה מתחילה לעבד את הסולת. "כשהייתי צעירה לא ידעתי לבשל. כשנזכרתי ללמוד מאמי, היא הייתה כבר משותקת ביד אחת, אז למדתי לעבד את הסולת כמוה, ביד אחת" מספרת דינה. ועכשיו גם אני, היורשת הרוסיה של הקוסקוס של דינה, לומדת להכין קוסקוס ביד אחת. "בואי, עכשיו את" אומרת לי דינה. אני קופצת למים, או יותר נכון לקערת הסולת הענקית, ומתחילה לחקות את תנועותיה של דינה. הסולת עולה על הסיר, ולאחר כחצי שעה (שבה דינה כמובן מספיקה להכין עוד משהו, וגם להגיש לי קפה עם עוגה), דינה מורידה אותה, שוטפת אותה במים (כמו פסטה), מתבלת, מוסיפה שמן ומחזירה למקומה מעל לסיר המרק, להמשך אידוי. ככה פשוט.