Warning: Declaration of PLL_Walker_Dropdown::walk($elements, $args = Array) should be compatible with Walker::walk($elements, $max_depth, ...$args) in /home/eatwiths/public_html/wp-content/plugins/polylang/include/walker-dropdown.php on line 0
קוסקוס של ילדות
Кушать подоно

זכרונות ילדות..

אני בערך בת 12.

בימי שישי סבא ואני מבלים הרבה במטבח. סבא ואני זה חיבור מיוחד. אין עוד כאלה. המבט שלו תמיד קורן ואוהב. אין לי איך להעביר במילים את מה שהוא היה היווה עבורי. תמיד הרגשתי שהמילה סבא לא ממצה לגמרי. כי הוא היה כל כך צעיר בנפשו, פעלתן חסר מנוח ובעל אינסוף חוש הומור. האיש שלימד אותי על עמידה בזמנים ומוסר עבודה – מהו. היחיד במשפחה שהבין למה לבלות שעות במטבח, ולמרות שסבתא תמיד היתה מכינה ארוחת צהריים היה מגניב איזה שווארמה מעת לעת, אבל שסבתא לא תדע.

אז סבא ואני במטבח, סבא ז"ל היה מכין כבושים וחמוצים בנוסח רוסי, וגם כובש דג סלמון ומכין שתי עוגות (כן, היה תפריט קבוע), כשדינה השכנה הייתה מופיעה עם קערת הקוסקוס הקסום, שהיווה עבורנו הצצה לעולם האוכל המתובל והקסום של המטבח המזרחי. מבחינתי, הקוסקוס של דינה היה, ותמיד ישאר, הקוסקוס הכי טוב בעולם.

שנים דמיינתי איך דינה מכינה את הקוסקוס, טורחת עליו שעות, בתהליך שהיה נראה לי מסובך לפחות כמו בפיזיקה קוונטית, ובסוף התהליך מתיישבת כל המשפחה סביב השולחן וסיר הקוסקוס. היה נראה לי שהם חווים אושר ברמה אחרת.

דינה היא בכלל אחות במקצועה. אמא מספרת שהיא הייתה האחות שלי בטיפת חלב. אז זו היתה לגמרי סגירת מעגל שכשקפצתי לבקר את הורי עם שני הפעוטות שלי, פגשתי את דינה, שהיא גם כן מזמן סבתא. מיד נזכרתי בקוסקוס שלה, והפעם אזרתי גם אומץ לבקש: "למדי אותי את רזי הקוסקוס". כך נולד לו הקוסקוס הרוסי הראשון בהיסטוריה.

ובכן, ערב חג ראש השנה, תשע שנים לאחר שסבא נפטר, אני מוצאת את עצמי במטבחה של דינה. סירים על גבי סירים מלאי תבשילים מוכרים לי, יותר או פחות, נערמים להם על השולחן, הכיריים, שולחן הסלון ואפילו על הרצפה. מלאת התרגשות, אני צופה בדינה פועלת. "זה לא כל כך מסובך", אומרת דינה. "שמים את המרק להתבשל, אפשר קצת עוף, אפשר בשר ראש, אפשר גם בלי. כמה קישואים.. דלעת, כרוב.." הידיים של דינה זוכרות את המלאכה מעצמן.

דינה מתחילה לעבד את הסולת. "כשהייתי צעירה לא ידעתי לבשל. כשנזכרתי ללמוד מאמי, היא הייתה כבר משותקת ביד אחת, אז למדתי לעבד את הסולת כמוה, ביד אחת" מספרת דינה. ועכשיו גם אני, היורשת הרוסיה של הקוסקוס של דינה, לומדת להכין קוסקוס ביד אחת. "בואי, עכשיו את" אומרת לי דינה. אני קופצת למים, או יותר נכון לקערת הסולת הענקית, ומתחילה לחקות את תנועותיה של דינה. הסולת עולה על הסיר, ולאחר כחצי שעה (שבה דינה כמובן מספיקה להכין עוד משהו, וגם להגיש לי קפה עם עוגה), דינה מורידה אותה, שוטפת אותה במים (כמו פסטה), מתבלת, מוסיפה שמן ומחזירה למקומה מעל לסיר המרק, להמשך אידוי. ככה פשוט.

 

עוד 40 דקות לערך, הקוסקוס מוכן. דינה מעבירה כמות מכובדת לקערה, ומעליה מניחה ירקות ועוף מהמרק. אני חוזרת לבית הוריי עם הפתעה מהמזרח – קערת קוסקוס, כמו בימים הטובים…

החג נכנס, וכשחוזרים הגברים מבית הכנסת, אנו עורכים אורחים את שולחן החג. צימס מתוק, גפילטע, כמיטב המסורת. הנה, אנחנו כמעט מתיישבים לקבל את השנה החדשה ולפתע אני מדמיינת שמישהו קורא לי. ליתר ביטחון אני מציצה מהחלון. ואת מי עיני רואות? לא אחרת מאשר את דינה, עומדת בשער ביתנו עם סיר… קוסקוס. כמו בימים הטובים."יצא לי המון, לא נאכל את הכל" היא אומרת.

לשולחן החג הרוסי שלנו, במקום מכובד לצד הגפילטע, מצטרפת לה קערת הקוסקוס של דינה. ישנם דברים שלמזלי אינם משתנים. אני עוצמת את עיניי, מדמיינת את סבא פה יושב לידי ונהנה, נזכרת בטעמם של סופי השבוע ביחד ונתקפת געגועים…

שנה טובה סבא.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
Share

הצטרפו למסע שלי בין סירים, מטבחים ואנשים

ההרשמה תוסיף אתכם לניוזלטר שלי. אשלח מפעם לפעם סיפורים ומתכונים, אתם תמיד יכולים להסיר את עצמכם.

* indicates required
דילוג לתוכן